פסק-דין בתיק ה"פ 9311-10-12

1.         המבקשת הגישה המרצת פתיחה בחודש אוקטובר 2012 ובמסגרתה היא מבקשת להורות על ביטול העיקולים שהטילה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") על המקרקעין הידועים כגוש 6215 חלקה 229 תתי חלקות 16 ו-17 (להלן: "המקרקעין" או "הנכס"), ועל הסרתם ממרשם המקרקעין.

כמו כן ביקשה המבקשת, לאפשר לה לפצל את סעדיה על מנת שתוכל לתבוע מן המשיבה את נזקיה בגין העיקולים שהטילה על המקרקעין.

2.         המשיבים היו רשאים להגיש תשובה להמרצת הפתיחה בהתאם לתקנה 256 לתקסד"א ולפרט בתשובה את הטיעונים כולל אסמכתאות ולצרף תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה כלשון התקנה.

אין חולק על כך, שהמשיבים 1 ו-2 לא הגישו תשובה להמרצת הפתיחה.

המשיב 2 התייצב לדיון ולא הביע התנגדות כלשהי למבוקש.

בנסיבות אלו, כל שנותר בתיק, הוא תצהירו של מר יוסף שפייזמן מנהל המבקשת והנספחים לו, ואין כל גרסה עובדתית נגדית למשיבים.

3.         מנהל המבקשת מפרט בתצהירו, כי ביום 22/2/11 נחתם בין המבקשת למשיב 2 (להלן: "פלג") הסכם ולפיו רכשה המבקשת את הנכס מפלג. (הסכם המכר צורף נספח א' לתצהיר).

            ביום 1/3/11 נרשמה הערת אזהרה לזכות המבקשת.

ביום 14/4/11 סיימה המבקשת לשלם לפלג את מלוא התמורה בגין הנכס וקיבלה את החזקה בנכס כשהוא היה פנוי מכל אדם וחפץ ונקי מכל עיקול או שיעבוד.

4.         ממועד מסירת החזקה בנכס  ובטרם הושלם הרישום ע"ש המבקשת, ועד אשר הוגשה המרצת הפתיחה, הטילו שלושה נושים וביניהם המשיבה עיקולים על הנכס.

            כל הנושים מלבד המשיבה הסכימו להסיר את העיקולים ופעלו להסרתם.

המשיבה מסרבת להסיר את העיקול ולאחר שלא צלח דין ודברים בין ב"כ המבקשת לב"כ המשיבה ובקשה אשר הוגשה ללשכתה הוצל"פ הובילה לכך שהמבקשת הופנתה לבית משפט זה, הוגשה המרצת הפתיחה.

5.         בחקירה הנגדית לא נסתרה כלל גרסת המבקשת. מר שפייזמן עמד על גרסתו ולפיה מדובר בעסקה של ממש כאשר שולמה בגינה מלוא התמורה זמן רב לפני שהוטלו העיקולים על ידי המשיבה והערת האזהרה נרשמה זמן רב לפני שהוטל העיקול.

בהסכם המכר שנערך בחודש פברואר 2011 היו ידועים עיקולים אשר נרשמו לטובת נושים שונים בלשכות הוצל"פ שונות וההסכם הסדיר את אופן העברת התמורה באופן שיבטיח את הסרת אותם עיקולים.

כמו כן הבטיח ההסכם את הסרת המשכנתא ואת הבטחת תשלום המיסים.

ממילא, לא הוכח ולו לכאורה כי המבקשת היתה צריכה לקחת בחשבון, שאולי בעתיד יוטלו עיקולים נוספים על ידי נושים לא ידועים, שעה שהיא דאגה לרישום הערת האזהרה מבעוד מועד.

טענות ב"כ המשיבה בסיכומיו בעל פה לפיהן עולות תמיהות  מהסכם המכר ויישומו הן טענות בגדר השערה בלבד שלא הוכחו ולו לכאורה.

חלק מהטענות מהוות עדות של ממש מצד ב"כ המשיבה בניגוד להוראות הדין.

משלא הצליח ב"כ המשיבה לסתור את תצהירו של מר שפייזמן בחקירה נגדית ומשלא הוצגה ע"י המשיבה גרסה עובדתית שונה מהנטען בהמרצת הפתיחה ובתצהיר התומך בה, יש מקום להיעתר לתובענה וליתן סעד על פי המבוקש.